חינוך בעזרת NLP

שעת בוקר דחוקה, כולם אצים רצים מתארגנים ליציאה. ומי לא מכיר את הרגע שהילד חוזר הביתה ו…"אופס…איחרתי, האוטובוס הקדים…לא מצאתי את הנעליים… חזרתי לקחת את האוכל ואז… הוא כבר נסע." וכדומה… ואז, אני מוצאת את עצמי בכיוון הנסיעה ההפוך לעבודתי נוסעת להביא את הילד לבי"ס… ומאיימת… "זו הפעם האחרונה! ואפילו לא מאמינה לעצמי… סתם פורקת תסכול של הרגע ורואה כבר את הפקק האין סופי ואת המבט שאקבל בהגיעי…

כעבור יומיים, בוקר בהיר ויפה שאף הציפורים נותנות קולם בשיר. הקטנה צורחת… רוצה את שלה ואני מנסה לשרוד בין רפרוף של מסרק והשחלת היד לשרוול. ו…"אופס איחרתי" נשמע הקול המוכר… והפעם אני מחליטה לעשות מעשה, ברור לי שזו שיטה זה כבר דפוס המשיג את כל תשומת הלב שלי ובעצם שנינו בתוך אותה "מלכודת דבש" הילד שלי משיג כך תשומת לב ממני אני מתרגזת כועסת שגם זה יחס, ומאיימת, זו פעם אחרונה… וחוזר חלילה. אני גומלת בליבי לפתור זאת ולצאת ממעגל קסמים זה המזין את עצמו. כמובן, שמבקש שאקח אותו והיום, אני אומרת "סליחה, אני מצטערת איני יכולה עלי לצאת ולהגיע בזמן לעבודה". עיניים שואלות ניבטות אלי כאילו אומרות "אני לא מאמין, ובטח שתיכף תוותר לי…" אני חוגרת את הקטנה במושבה ויוצאת ברוורס מהחצר כשילדי בן ה-7 מביט ומשתאה? ואומר לעצמו " הכיצד? אמא באמת אינה לוקחת אותי הפעם! ואני אשאר לבד ואפסיד…"

הילד היקר שלי היה חייב לשלם את המחיר במקרה הלא נעים ובכך להאמין לי ובי, שאני רצינית בהחלטה ובמעשה. בכך העברתי את המסר שהאחריות היא שלו וגם ההפסד, שלא יופיע בבי"ס היא שלו, היא מעניינו. וכדי להגיע בזמן לבי"ס עליו להתייצב בהסעה בשעה היעודה.

חינוך בעזרת NLP

ילדים הם כחומר ביד היוצר ולפעמים ממש "מתחננים" שנשים להם גבולות. הם מנסים ומותחים את החבל עד כמה שניתן. אך מסיקים את המסקנה המתבקשת בטבעיות, ומגייסים את מידת האחריות הנדרשת. מאותו יום ואילך נסע לו הינוקא באוטובוס כמו חתן – ובזמן. למעט פעמים, שהיה רץ אל התחנה הבאה דרך הפרדסים מתנשם ומתנשף…ועולה לאוטובוס, ומגיע בזמן! אך, זה כבר לא מענייני, זה שלו.

 

[caption id="attachment_326" align="alignleft" width="300"]חינוך בעזרת NLP חינוך בעזרת NLP[/caption]

המטרה הושגה, האחריות הועברה אל ילדי הצעיר, שלמד פרק בהילכות עמידה בזמנים. שיטת ה-NLP מאפשרת לנו לזהות את הדפוס המכשיל. האיום שלי "זו פעם אחרונה" תוך כדי כעס… ובדיבור פנימי שלי "אם לא אקח אותו אז יכעס ואולי לא יאהב אותי… ואני רוצה להיות אהובה על הילד שלי ולדעת שאני אמא טובה, ומה המורה תגיד שלא הגיע לכיתה? מה היא תחשוב עלי?" וכו' וכו' וכו'. זו בדיוק מחלקת ההנצחה של הקושי, וכך אנו מזינים בנאמנות ומזמנים את הפעם הבאה!

עד כאן הקושי, ונשאלת השאלה מה ניתן לעשות במצב כזה? באמצעות הטכניקות המותאמות אישית ניתן לנטרל את הקושי ולהטמיע מצב רצוי במקומו. ברגע שאנו מכירים בדפוס המכשיל (הכעס והאיום) ומוכנים לוותר עליו ולשחרר אותו מתקיים תהליך, שמאפשר לנו להיפטר מההרגל וליצור דפוס חדש חיובי (אסרטיביות עניינית) ראשית באמצעות דמיון מודרך, שיצמיח התנהגות חדשה. תחת האיום והכעס הצבתי, גבול ברור וטבעי. פעולה אחת מכוונת מטרה ומנוטרלת מרגשות שליליים, מאפשרת לשים גבול, לעמוד על שלי בביטחון באסרטיביות ובנועם הליכות. מה שאני משדרת מוקרן גם אל הילד שלי שמשתמש בכך לטובתו ולצמיחתו שלו.

למותר לציין,שרבים מהפונים לטיפול ב-NLP ודמיון מודרך מבקשים לעצמם בעצם ללמוד כיצד לעמוד על שלהם? איך להיות אסרטיביים? איך להיות נאמנים לעצמם? איך להגיד לא! ולהרגיש טוב עם זה. ו… אופס איחרתי מלמד אותנו דבר או שניים איך לעשות אחרת – ובזמן!