להיות נוכח באמצעות דמיון מודרך

להיות נוכח זו מתנת שמיים או יכולת שאנו יכולים לסגל לעצמנו?

כשהיינו ילדים הגננת שאלה והצבענו להשיב טעמנו טעם נוכחות מהי? ואם השבנו נכון הרגשנו כבר אז אושר קטן בתוכנו גאווה על שהצלחנו והרגשנו טוב עם עצמנו. לימים בבית, במיוחד אם גדלנו בין אחים גדולים, המצב היה לעיתים שונה. הגדולים מיהרו להשיב ודי קשה היה להתבלט בהפגנת היכולות. לא פשוט להיות נוכח. תמיד היה שם משהו שידע יותר טוב, בעל ניסיון, ואז נוצר  וויתור על התמודדות והסכמה להישאר עם מה שיש. רק שלא להתעמת ולהפגין את אי הידיעה כי אצלנו צריך היה להצטיין ומי שלא הצטיין אז אין לו מקום ב"עגלה". תנאי יחסית קשה לילד צעיר.

ובכל זאת, יש רגעים אחרים, רגעים מכוננים ש"צובעים" לנו את הרגע!  רגעים בהם להיות נוכח פשוט באים באופן טבעי כזה. לכולנו יש כאלה והרבה אך, יש נטייה אצל רבים באתנו לזכור את רגעי הקושי, את מה שמפריע. לתת במה דווקא למה שמכשיל ופחות לתת נוכחות ולזכור את הרגעים המכוננים שחווינו ואולי כעת התרחקו. רגעים שהם חלק ממי שאנחנו. אני מאמינה שזו זכותנו מלידה ליהנות ממי שאנחנו ובוודאי מאותם רגעים מכוננים שפעלנו בעבורם רבות ואכן, זכינו להצלחה.

[caption id="attachment_521" align="aligncenter" width="259"]להיות נוכח להיות נוכח[/caption]

להיות נוכח

מה יש בו ברגע מכונן כזה המשאיר את ה"מתיקות" שמעלה חיוך, המרחיב את הלב והנשימה, הרגע הזה של להיות נוכח – יש מקום בתוכנו ואנחנו גאים בעצמנו ואולי אף מופתעים? כי לא ציפינו, או אולי לא ממש האמנו שאכן כך. יש הערכה לעצמנו הערכה לפועלינו וכל החלקים בתוכנו מקבלים עושר פנימי וידיעה שאנחנו מצליחים ויש מי שרואה זאת, מעריך ומוקיר.

וכל מי שקורא שורות אלו בוודאי נזכר ברגע קסום כזה, שעולה מתוכו וניצב רוב פאר והדר כשהנוכחות פנימה מקבלת את כל מה שהיא צריכה כדי לתת לייצוג הפנימי, במה.

ועל הבמה מפגש חברתי מקצועי חברתי אם תרצו? חוגגים למסיימת תקופה שנטלה חלק בתוך קבוצה שפועלת יחד ולחוד. משיקים כוסות ומצטלבים המבטים ובדיחה ואנקדוטה נזרקת אל החלל וצחוק מתגלגל פורץ ומחבר בין כולם. מפרגנים לה לגברת, אהובה היא על כולם ויחד כקבוצה – עברו הם כברת דרך. בכירים כזוטרים בעלי שעור קומה המהלכים הם בינות לגזרי הירקות התותים וכל השאר. כך מתנהל לו ערב נעים על מרפסת רחבת ידיים בערב  קיץ חמים. כעת כולם כבר ישובים סביב ומרימים כוסות בצוותא ומילים טובות נשמעות אודות הגברת ומודים לה על התקופה על השירות שעשתה ויש עוד מברך, גם בכיר וגם זוטר והערה ציניקנית משהו מפלחת את האוויר וצחקוקים מהדהדים להם לכל עבר. כיף שם לכולם מרגישים שייכים לקבוצה כל אחד יודע את מקומו ומרגיש טוב בתוך העגלה.

הערב כבר מחשב להסתיים כשלפתע נשמע קולו של הבוס הבכיר, שמדבר עלי… אללי… ואני כלל לא כלת המסיבה. מילים חמות של הערכה וברכה על פועלי על מי שאני מילים החודרות ישר אל הנימים ומתיישבות בתוך כל תא ותא בגופי. אחוזת התרגשות ופליאה מה קרה? הכיצד במפתיע התגלגלה כזאת מתנה. רגע שהלב גדול יותר מכל מי שאני רגע מכונן שהשלם שוב גדול מסכום החלקים…. אהבה ושמחה שוררים בנפש פנימה ותודה גדולה פשוט על היותי! ומחיאות הכפיים מהדהדות עוד שנים, אחרי.

נוכחות עצמית

מפצירה אני בכם שתמצאו רגע מכונן בחייכם והעלו אותו בעיני רוחכם. ציירו אותו בנפשכם תרגישו כאילו הוא קורה כעת. ותנו למחשבה ולמה שאתם עושים שם מקום בתוך עצמכם, תנו במה לכל פעולה ובדמיונכם העשירו את הרגע ותנו לכל התחושות הנפלאות פשוט להיות שם ולהפוך לחלק מכם, רק לאותו רגע, רק לעכשיו שלכם. וכך ניצרו את התחושה בתוככם כך שתוכלו לעשות בה שימוש כשיתעורר הצורך.

ברגעים של משבר של תסכול של היסוס כשמחפשים איזה בוסטר שיעשה את ההבדל, נוכחות "מתוקה" כזאת שהיא מתוך הניסיון שלכם  יכולה לשנות באחת את התחושה. וכך תהפכו את התחושה שמפריעה לרגע מחזק שיש בו ביטחון  ונוכחות של כל מי שאתם.

שלכם,
איריס טנא
מנחה ומטפלת בדמיון מודרך