חיים טובים – חלק שני

הבית עם התריסים האדומים – פרק 2

1חברתי חזרה לאיתנה עד מהרה ושבה בכוחות מחודשים לכיתה ולקלאס ולחבל ולהפסקות  של "הבנים את הבנות" וצחוקים… שתופסים אותנו ונופלים אחד על השני, במקרה ושלא במקרה… כולנו חוזרים מיוזעים ומתנשפים לכיתה לקראת בואה של המחנכת הצבעונית שלנו. אם העשרתי את עולם הניבים והביטויים דאז, כל הזכויות שמורות לה, למחנכת הדגולה. כשנקודת הרתיחה הייתה קרבה לפיצוץ, באחת, הייתה רושפת אש על ילד חולם ותימהוני  שכלל לא ידע במה חטא? "שב! הייתה יורה, "גוש טמטומת שכמותך" ותוך כדי הייתה ממלאת את כל דפי היומן הענק של המורה, בשם משפחתה החדש והישן, יצא שם ארוך ארוך, שפשוט נדרש  לה אימון על הוורסיה החדשה. כזאת הייתה מורתנו, בעלת כישורים וידע רב, אך אוי למי שנפל בשטח האש כשהופכת היא לדרקון יורק אש. בתוך כל אלה למדנו איתה גיאוגרפיה והכי שווה היה כשהייתה מרתקת אותנו בסיפוריה ומפליגה בדמיונה במסעותיה הרבים בעולם. בל נשכח שאלו שנים שרק יחידי סגולה זכו לדודה באמריקה, שבטובה שלחה איזו חבילה או באה לביקור באוניה. כך למדנו משהו על העולם הגדול ועל עצמנו גם.

סיפורי הגיאוגרפיה ריתקו אותנו ואז התברר, שהם חלק מהחומר הנלמד, שהיה עלינו לגלות בקיאות בו ולהבחן עליו. למורת רוחנו פרשנו את המפות של ארצות העולם ופלשנו לחדרה של האחות הגדולה של חברתי. כאן אציין, ש"קרון" זה בבית הרכבת, נחצה לשניים ע"י ארון מעץ דו צדדי על מנת ליצור פרטיות לשתיהן. מיותר לציין, שהזירה של הגדולה הייתה המקום המעניין ושם היה שולחן עגול רחב ידיים, שאפילו קולומבוס היה נהנה לפרוס את מפותיו לפני צאתו. אחותה הייתה גדולה בשנים הרבה ומעניינת וחריפת לשון ומצודדת במראה ובהילוכה. ארונה היה מכוסה בפלקטים ובגלויות ופרסומות ובאלילי זמר מהביטלס ועד נערי החוף ופוסטר אחד בשחור ולבן שמשך את 2ליבי במיוחד. עליו התנוסס השם: "מועדון סוף העולם" וזה היה באילת. מי ידע או מי שמע על הדיסקוטק הססגוני, שרק השמנה והסלטה של ת"א והבוהמיינים הנבחרים הורשו לבא בשעריו. השיא היה שאחותה לא רק שהוזמנה לבלות בו, היא גם הייתה חברתו של בעל המועדון. קולטים? אלו היו נגוהות של רקיע, פשוט הרגשנו בעננים, ילדות היינו ורק מהסיפורים וההיכרות, הרגשנו שייכות למועדון האקסקלוסיבי של השחקנים והזמרים, ממיטב הבוהמה המפורסמת בת"א. חלקנו  סוד בעניינים ברומו של עולם הבידור והרגשנו הכי חשובות.

מעת לעת היינו צריכות לשתף פעולה ולהסיח את דעתם של כמה מהמחזרים שביקשו את ליבה. מנומסת ומחונכת היא הנערה, שידעה את דרכה ותמרנה במקצוענות ובנועם בין שלל מועדון המעריצים. אך כשהיה "לחץ בקופות"… נתבקשנו לתת סיוע ולארח לחברה למחזר זה או אחר שהיו תמיד מרשימים ועשו כמיטב יכולתם כדי לזכות באהבתה. אך, זו הנערה הלכה שבי ודבקה אך ורק באיש אחד, מ"סוף העולם".

עלמה מרתקת הייתה זו האחות ואנחנו הילדות הבטנו בה וחיקינו אותה וקצת הצצנו בארון הבגדים שלה והיינו מודדות ובודקות גם מה השתנה אצלנו פה ושם… ומשגיחות להחזיר את הפריטים למקומם, כאילו לא קרה דבר. מעת לעת היה חוצה את הקרון שלה האח, שגם הוא גדול היה מאיתנו אך, למזלנו היה עסוק בשלו וכלב התחש היה משתרך אחריו ו"גורר" אותו החוצה לסיבוב. יפה ונחשקת הייתה זו האחות ועם זאת לא זנחה את הערכים שעליהם גדלה ואף הדריכה בנאמנות בתנועת הנוער. הייתה מופיעה במדי התנועה עם עניבה מעל הצווארון, סמל סטטוס של  המדריכים, המורמים מעם, כידוע.  לא זו בלבד שהדריכה את הדור הצעיר, כמובן שתעדה את כל סמלי התנועה מיום היווסדה ועד אותם הימים. כך הוצגו הסמלים על בד קנבס מעל מיטתה. היינו רובצות ומתבוננות על האוסף המרשים, מעולם הספורט והמכביה או מירוץ הלפיד או כל אירוע אחר ובין לבין, מודדות נעלים עם עקב ושמלת מיני צרה ומצודדת, מתחפשות לגברות המטופפות בעקביהן כאילו אנחנו בדיזינגוף הממלכה.

ילדות היינו, חולמות ומתנסות וסקרניות ומציצות לראות מה יש בעולם הזה מעבר לבית הספר ומסיבות הכיתה וה"ערב" בשישי ובשבת בתנועה.