חיים טובים – חלק חמישי ואחרון

הבית עם התריסים האדומים – פרק אחרון

red3
המסיבה החלה לקרום עור וגידים והתפאורה הססגונית שקבלנו הלהיבה אותנו לארגן כבר תקרובת ושאר ירקות.  מיד רתמנו למשימה את אמה ואת הסוכנת החמושה במשקפיים וסינור. כל אחת הבטיחה שתכין לנו ממיטבה. וכתוספת הבטיחה אמה כמובן שתקלוף ותערום לנו צלחת הדורה של פלחי תפוזים, כמיטב המסורת…

כך מצאנו עצמנו במכולת השכונתית מעמיסות עוד כמה וכמה מיני מתיקה ותופינים אחרים וכמובן, שערמנו גם בקבוקי שתייה. פועל מיוחד היה שגור במחוזותינו ובלקסיקון השכונתי,  שעבד מצויין בימים ההם.  הפועל "לרשום". המכולתניק היה רושם את הסכום לתשלום והיה כותב זאת בפנקס מיוחד. בכל פעם שהחשבון היה מקבל איז
ה נפח היה המכולתניק החביב מבקש בנימוס: "תגידי לאמא שצריך לשלוח לי שק" והחשוב מכל, שזה עבד.

יred2ום המסיבה הגיע, אחוזות התרגשות לקראתה החילונו במלאכת הקישוט. טפסנו על סולמות, קשרנו שרשרות, כיסינו ועיטרנו אף את המנורות וצבעי אדום כתום וצהוב נראו כבר למרחוק. כעת היה עלינו להגלות את התוכים אל קרון רחוק שמא ישמיעו את קולם בדיוק ברגע האמת. אפילו אבא שלה התגייס לעזרתנו והוא כידוע איש רם מעלה בין הדוקטורים המכובדים. מיד הסיר את כלובי התוכים והעתיק אותם לקרון פנימי ושקט יותר. האופניים, שהיו דרך קבע שם בחניה הוצאו אל החצר האחורית להשהייה. להזזת השולחן נדרשו כל בני הבית כדי להצמידו לקיר והמסיבה שלנו כבר נראתה כמעט מוכנה. בל נשכח את עמדת התקליטן, שהקצנו לו פינה מכובדת וכיסינו בינתיים בגלימה צבעונית. ריחות המאפים כבר מלאו את האולם. משכנו בריסים והעלינו ושמנו עיננו בפוך והשחלנו עצמנו כל אחת בשמלתה היא, האחת בשחור והשנייה בבורדו ואפילו הטלפון השחור העלה סומק בלחייו.

בני הבית התפזרו ורק כלב התחש הצטנף לו בפינה מחכה לאיזו מנת חיבה או לפיסת עוגה.

הנה צלצול הפעמון, שמהדהד בכל הבית, כןןןןן שרנו במקהלה ופתחנו את הדלת המכובדה. לפנינו עמדה דווקא החבורה, שהגיע מקצה העיר. מיד מלאנו את הכוסות, שהרי הגיעו הם מדרך ארוכה ויש לארחם כהלכה. כעת, צלצול נוסף וכבר יכולנו לנשום לרווחה, היה זה התקליטן, שתיכף ומיד ארגן לו את הזירה וצלילים נפלאים של הביטלס מלאו את האולם והראשונים כבר הגיבו אל הצליל בתנועה והחלו ברקוד, שאט אט הצטרפו אליו עוד אחד ועוד אחת, בבודדת בזוגות והאולם כולו התמלא בקצב בתנועה בשמחה ובכיף, שהמסיבה שלנו פשוט נפלאה!  מפטפטים וצוחקים ומתענגים על המאפים וכמובן בל נשכח את צלחת פלחי התפוזים ההדורה… המרעננת את הרקדנים במנוחתם.  המסיבה בעיצומה ובין ריקוד סוער של הטרמולוס או סלואו של סינטרה מבחינה אני בג'נטלמן משכבר הימים, שאט אט פוסע לעברי ומזמין. נשאר כשהיה ואחיזתו נעשתה רק בטוחה יותר וגם אני כבר ידעתי משהו על עצמי ועל העולם כך, שסבבנו יחד ממש מרחפים ברחבי האולם.

לפתע, נשמע צחקוק מוכר, נו מי אם לא אחותה! עומדת לפנינו בשמלתה הקצרצרה ולצידה המקרקש במפתחות. מיד פוצחים הם ברקוד סוער ומפזרים חיוכים לכל עבר. אחרי הכל מ"סוף העולם" הגיעו. אז, מפשפש לו זה הגבר בכיסו ושולף את המפתחות ובקריצה קטנה מסמן לה, לתזוזה… באחת, נפרדת היא מכולנו לא לפני שסקרה את כל האיזור ודרשה בשלום הפטיפון. כך עוזבים הם את האולם ופוסעים יחד במסדרון בין הקרונות לעבר הלובי והיציאה ואני עוקבת במבט ומבחינה במוצג, שרק אולי ראיתי פעם בתמונה, במכונית כחולה ומפוארת בעלת פרונט אין סופי חונה לה במבואות בית הרכבת כשהשם מוסטנג חקוק לה על גבה. מיד מתיישבים להם השניים ובהינף יד נעלמים הם לתוך החשכה.

רוחות הסתיו הביאו לפתחנו שנה חדשה ואני בדרכי לחנות הספרים העמוסה, שהרי יש להצטייד ולעטוף ולרכוש את ספרי הלמוד. ובהתקרבי לבית עם התריסים האדומים לפתע אני מבחינה בשלט עץ שעליו רשום באותיות גדולות:  כאן בונים בית בן 4 קומות… ועל החתום, גליברודה הקבלן.